חרדה דנטלית היא מצב של פחד כרוני מרופא השיניים או מסיטואציות הטיפול השונות במרפאתו. במסגרתה של החרדה הדנטלית, הסובל ידחה את הביקור כמה שרק אפשר, וייגש אליו רק כשסף הכאב שלו באמת לא מאפשר לו יותר לתפקד. במצב כזה, ברבים מהמקרים, הטיפול שיידרש צפוי להיות פולשני ומורכב בהרבה מהטיפול שהפציינט היה מקבל אם היה ניגש למרפאה בעת שהזדקק לכך.

היווצרות החרדה הדנטלית

החרדה הדנטלית נוצרת, פעמים רבות, בעקבות התנהגותה של הסביבה: בני המשפחה והחברים והמכרים של פרט מסוים. אם יש בקרב קבוצות אלה תרבות של חרדה דנטלית, ישנו סיכוי שגם המטופל עצמו ילקה בבעיה זו. אף על פי כן, ישנם אנשים שפיתחו חרדה דנטלית מבלי שמישהו ממכריהם או בני משפחתם פיתח זאת לפניהם. זה קורא כתוצאה מביקור ראשון לא טוב במרפאת השיניים, שיגרום למטופל לזכור אותו שלא לטובה לפרק זמן ארוך.

טיפול בחרדה דנטלית

ישנן כל מיני דרכים לטפל בחרדה הדנטלית, החל מבקשת המלצות על רופא שיניים ופיתוח שיחה עם מטופלים עכשוויים במרפאות השונות, ועד לקבלת טיפול פסיכולוגי שיסייע בהפחתת החרדה. ככל שגיל הילד בוגר יותר, חשוב להקנות לו ערכים של הפחתת החרדה הדנטלית על מנת שלא ייקלע לסיטואציות טיפוליות מורכבות וקשות. מה שברור הוא כי טיפול בחרדה דנטלית הוא צורך מהותי על מנת להבטיח תפקוד ראוי של הפרט הסובל ממנה.

אמצעים טיפוליים במרפאת השיניים להפחתת החרדה

המטופל מקבל הסבר מהצוות הרפואי, ורצוי שלפני כן – יקבלו ממכריו, שהטיפול מתבצע תחת הרדמה לא כואבת. ככל שמדובר בילד שזקוק לטיפול, סיכוי סביר שההרדמה תתבצע עם גז צחוק, אלמנט של שאיפה בלבד ללא זריקה. האחרונה ניתנת רק לאחר שהטשטוש על ידי הגז כבר בוצע, ללא הרגשת כאב מצד הילד. לעומת זאת, במקרים של טיפול מורכב וארוך, ייתכן ויהיה צורך להרדים באמצעות עירוי, וזו כבר סיטואציה מעט יותר מורכבת בה נדרשת דקירה לצורך מתן חומרי ההרדמה לווריד. אמצעים טיפוליים אלה ניתנים גם למי שאינו סובל מחרדה דנטלית להפחתת עומס הכאב בטיפול, אבל חשוב להדגיש אותם בפני הילד החרד על מנת שישכיל לצלוח את הטיפול ללא אמוציות.